<h1>ספר הפרדס — שער עשירי</h1>
<h2>דף כט.</h2>
כתב רבי' מאיר מרוטנבורק ז"ל כל הברכות כולן צריך שיכוין את לבו שיענה אמן כי בעניית אמן מוציא נמי המברך, כדאמרי' בירושלמי דפ' שלשה שאכלו ר' אבא בר זמנא הוה משתמש קומיה מר זעירא, מזג ליה כסא אמר הב ברך אמ' ליה את דעתך דאישתי אחרן דתניא השמש מברך על [כל] כוס וכוס ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה אלא כמה יהיב דעתיה מפקן יתיך ידי חובתך בברכת מן רפתן מפקי יתיך באמן. ובירושלמי פרק ראוהו בית דין [ר"ה ספ"ג] אמ' שוטה חרש וקטן (היו) [אין] מוציאין את הרבים ידי חובתן אבל אמרו אשה מברכת לבעלה ועבד מברך לרבו וקטן לאמו, הא ניחא אשה לבעלה ועבד לרבו דבני ידיעה נינהו, אבל קטן לאמו לאו בר ידיעה הוא, ואמר ר' חייא בר אבא כלום אמרי' בקטן אלא כדי לחנכו במצוות, [פי'] אבל אינו מוציא(ין) וכו'. תיפטר בעונה אחריהן אמן כהדא דתנינן תמן מי שהיה עבד או אשה מקרין אותו עונה אחריהן אמן אבל חכמים אומרים תבא מארה לבן עשרים שצריך לבן עשר, ויש שהיו רוצין להביא ראיה מכאן דדוקא [לאחר] ברכת הקטן צריך עניית אמן אבל לאחר גדול לא. ומיהו נראה דרבותא קאמר לא מבעיא גדול דיוצאין אחר ברכותיו בעניית אמן אלא אפי' [אחר] ברכת קטן יוצאין בעניית אמן, ע"כ.
וכתב הרב ר' פרץ ז"ל דמי שנסתפק לו אם שתה יין ומים אם מברך מעין שלש לשניהם או בורא נפשות, וצריך לו עיון. והר"ם במז"ל כתב גבי ברכת הפירות, על כל הברכות כולן אם נסתפק לו אם בירך אם לא בירך אינו חוזר ומברך לא בתחלה ולא בסוף, מפני שהברכות הם מדברי סופרים. אבל הרב ר' יום טוב אלשבילי ז"ל כתב דמי שנסתפק לו על ברכת הנהנין אם בירך ואם לא בירך אם היא ברכה שלפניהם שהיא מדבריהם אינו חוזר ומברך, אבל בברכה של אחריו שהיא מן התורה חוזר ומברך, שאיסור ברכה לבטלה אינו אלא מדרבנן, וכיון שכן בכל ספק של תורה ספקו חוזר. לפיכך מי שנסתפק לו אם קידש על היין בלילי שבתות מברך ברכת קדוש אבל לא בורא פרי הגפן, אבל קדוש של סעודת יום שבת אינו אלא מדבריהם, ואם יצא אינו מוציא לאחרים כשאר ברכות הנהנין, וכן אינו חוזר על ספקו. הבדלה על הכוס בברכה אינה אלא מדברי סופרים וספקה אינה חוזר, עד כאן.
<h2>דף לד:</h2>
גרסי' בפר' שלשה שאכלו [ברכות נ"א ע"ב] אין משיחין בכוס של ברכה, פרש"י ז"ל שלא ישיח המברך משלקח כוס על דעת לברך. וכתבו בתוספות דהוא הדין שאין המסובין רשאין להשיח כלל מפני שצריכין לכוין שומע ומשמיע. וכתב הרב ר' יונה דמ"מ לדברי כולם לאחר שהתחיל המברך אין לאחרים לשוח באמצע הברכה אלא צריך שיכוונו לצאת וישמעו מפי המברך, ואע"ג דאמרי' בתקיעות שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ונמצא שמשיח בין תקיעה לתקיעה, זהו בדיעבד אבל לכתחילה צריך לשומעם על הסדר.
